במהלך הניתוח מוחלף המפרק הפגום במפרק מלאכותי. ניתן להחליף את מרבית המפרקים בגוף אך הניתוחים הנפוצים הם החלפת מפרק ירך או ברך. מהם הגורמים המרכזיים לביצוע ניתוחי החלפת מפרק?
קצת על המפרקים
מפרק הוא חיבור בין שתי עצמות או יותר. המפרקים מתחלקים לשלושה סוגים:
- מפרק פיבורטי – סיבי: מפרק המחבר בין עצמות בעזרת חומר סיבי- חלבוני חזק הנקרא קולגן. מפרקים אלה אינם בעלי יכולת תנועה כלל. עם מפרקים אלה נמנים החיבורים בין השיניים ללסת והחיבורים בין עצמות הגולגולת.
- מפרק סחוסי: מפרק המחבר בין עצמות בעזרת סחוס בלבד. הוא מאפשר יכולת בלימה טובה אך תנועתיות מוגבלת. מפרק זה מחבר למשל בין חוליות עמוד השדרה.
-
מפרק סינוביאלי
- מפרק מסוג זה הוא הנפוץ ביותר וגם מאפשר את התנועתיות הרבה ביותר. סחוס המפרק בנוי מכמה שכבות וצמוד לעצם הנמצאת בתנועה. בהמשך לסחוס ישנה קופסית המפרק. בתוך הקופסית ישנו הנוזל הסינוביאלי. הנוזל מיוצר על ידי הקרום הסינוביאלי הממוקם מצידה האחר של הקופסית.
- הנוזל הוא בעל תפקיד חשוב: הוא ממלא את החלל שנוצר במפרק וגם משמש מנגנון סיכוך למניעת שחיקה. הן מפרק הירך והן מפרק הברך שייכים לסוג זה של מפרקים, כשמפרק הירך הוא מפרק מסוג כדור המאפשר תנועתיות רבה ומפרק הברך הוא צירי ומאפשר תנועתיות מוגבלת יותר.
הסיבות לביצוע ניתוחי החלפת מפרק
באופן כללי, אדם יפנה לביצוע ניתוח החלפת מפרק בעקבות כאבים חזקים באזור המפרק, כאשר התנועתיות מוגבלת מאוד עד כדי אובדן הניידות שלו וכאשר טיפולים שמרניים יותר לא הועילו. מצב זה יכול להיגרם ממספר סיבות: שחיקת סחוס המתרחשת בעקבות הגיל, טראומה או מחלות.
מחלות בעקבותיהן ישנו צורך בניתוח
- דלקת מפרקים ניוונית – אוסאוארטריטיס
- זוהי מחלת פרקים הנחשבת לנפוצה ביותר וכ- 80% מן האוכלוסייה מעל גיל 65 סובלת ממנה בשלב כזה או אחר. המפרקים הנפגעים ביותר הם כאלה הנושאים את משקל הגוף- בעיקר מפרקי הירך והברך. במחלה זו נשבר האיזון בין קצב בניית הסחוס לקצב הפירוק.
- הדבר גורם לחשיפת קליפת העצם שתחת הסחוס. עצם זו מתחככת בעצם הסמוכה והדבר גורם לדלקת ולכאבים. המחלה מופיעה לרוב בגילאים מתקדמים בעקבות שחיקת המפרקים עם הזמן, אך יכולה להופיע גם בעקבות תנועות חוזרות ונשנות של מפרק מסוים, למשל בעקבות עיסוק אינטנסיבי בריקוד או ספורט. הסימפטום העיקרי למחלה הוא כאב במפרקים לאחר מאמץ שפוחת במנוחה.
- דלקת מפרקים שגרונית (ראומטית)
- דלקת מפרקים שגרונית נחשבת למחלה אוטואימונית. הגוף תוקף את הקרום הסינוביאלי העוטף את המפרק. בניגוד לדלקת מפרקים ניוונית, מחלה זו תוקפת דווקא בגילאים מוקדמים יותר ולרוב מופיעה בגילאי 35-50. הדלקת נפוצה יותר בקרב נשים. היא נובעת הן מסיבות תורשתיות והן מסיבות סביבתיות המאיצות את הופעתה כמו זיהום או טראומה.
- על מנת שיקבע חד משמעית כי אדם סובל מן המחלה צריכים להיות מאובחנים אצלו מספר סימפטומים במקביל: דלקות במספר מקומות כמו דלקת במפרק ובעין, במפרק ובכלי הדם. בנוסף, צריך להימצא בבדיקת דם נוגדנים ייחודיים האופייניים למחלה: נוגדן RF או נוגדן אנטי CCP.
- דלקת מפרקים זיהומית
- נגרמת בעקבות חדירה של חיידק, וירוס או פטריה לקרום הסינוביאלי. החיידק הנפוץ ביותר הגורם לדלקת מפרקים זו הוא סטאפילוקוקוס אאוראוס. דלקת זו מגיעה לרוב גם עם חום גבוה ומאובחנת חד משמעית בבדיקת דם למציאת סימני דלקת ומבדיקת הנוזל הסינוביאלי.
סיבות לביצוע ניתוח שאינן מחלה
- טראומה: במיוחד אם עולה הצורך לביצוע ניתוח בגילאים צעירים, הוא נובע מטראומה כלשהי: תאונת דרכים, נפילה מגובה או פציעה בה נגרם למפרק נזק בלתי הפיך והוא אינו מצליח לשקם את עצמו. במיוחד אם הכאב הופך קבוע גם בזמן מנוחה ואם הוא מגביל את יכולת התנועה, ניגשים לבצע ניתוח.
- נמק של העצם: בעיה מסוג זה קיימת לעתים בעצם הירך. הנמק של העצם נגרם בעקבות חסימת זרימת הדם אל העצם. לרוב מדובר על חסימת זרימת הדם לכיוון ראש עצם הירך, כשהמפרק הנפגע הוא מפרק הירך. לעיתים רחוקות יותר נחסמת הזרימה לכיוון מטה אל עבר מפרק הברך ואז הוא הנפגע. חסימת זרימת הדם יכולה לנבוע מטראומה כלשהי, פריקה או לעתים רחוקות יותר בעקבות קריש דם.
- נקע מולד במפרק הירך: הורים צעירים מכירים את הבדיקה אותה צריך לעבור התינוק כמעט עם היוולדו- צילום פרקי ירכיים. הסיבה היא שכ- 0.2% מכלל התינוקות נולדים עם פריקה של עצם הירך הנגרמת עם המעבר בתעלת הלידה. הטיפול בתינוק לא נעשה באמצעות ניתוח אלא באמצעות רתמה או סד מיוחדים, אך נמצא שסיכוייהם של תינוקות אלה, גם אם טופלו, לפתח מאוחר יותר דלקת מפרקים המצריכה ניתוח הוא גבוה יותר.
אולי יעניין אותך גם: